על עבירות צווארון לבן

לצערנו הרב, בחדשות של מדינת ישראל ניתן לשמוע לא אחת את הביטוי עבירות צווארון לבן. רוב הציבור אינו בטוח לאשורו של דבר מהן עבירות צווארון לבן, אולם יודע כי הנאשמים הם בני המעמד הבינוני והגבוה, כי בדרך כלל ניתנים להם תנאי מאסר נוחים יותר מלאסירים אחרים, ולעיתים גם עונשים קלים יותר. במאמר זה נסביר את משמעות הביטוי.

מהן עבירות צווארון לבן

 

עבירות צווארון להן הן השם הכללי שניתן לעבירות שנעשות על ידי עובדים שכירים במעמד גבוה באופן יחסי. העבירות יהיו קשורות למקום העבודה, ויותר מדויק – לגניבות ממקום העבודה ולניצול המעמד כדי לקבל שוחד וטובות הנאה, לבצע מסחר במידע פנימי, מעילות ועוד. נדגיש כי לא מספיק להיות בני המעמד הגבוה כדי שהעבירה תיחשב כעבירת צווארון לבן, אלא על העבירה להיות קשורה למקום העבודה עצמו. לדוגמא: רצח של עמית לעבודה אינו עבירת צווארון לבן, ואילו מעילה בכספי החברה היא כן עבירת צווארון לבן. מאפיין נוסף של עבירות הצווארון הלבן הוא גודל הגניבה, ומעמדו של הגנב ביחס למעמדו בחברה וביחס למעמדם של הלקוחות.

"עבירת צווארון לבן היא עבירה פלילית הקשורה בנטילת כספים מהארגון שבו עובד העבריין, בצורה ישירה (מעילה, מרמה וכדומה) או בצורה עקיפה (מתן טובות הנאה בתמורה לשוחד, סחר לפי מידע פנים). בניגוד לעבירות פליליות אחרות, הקשורות באלימות, עבירות צווארון לבן נעשות ללא כל אלימות, במהלך פעילותו השגרתית של העבריין בארגון. מקור השם הוא בהיות עבריינים אלה, רובם ככולם, עובדי מינהל בארגון (עובדי "צווארון לבן"). פעמים רבות מדובר בעובדים בכירים, ואפילו במנהל הארגון, אך לעתים גם עובדי מינהל זוטרים מצליחים בביצוע עבירות כאלה." [קרא עוד...]

למה דווקא "צווארון לבן"

מקור השם עבירות צווארון לבן הוא בבגדי העבודה של עובדי המנהלה במאה ה-19, שכללו צווארון לבן ומעומלן מעל החליפה. עובדי המנהל הם הנאשמים תמיד בעבירות אלה, משום שיש להם את המעמד הנדרש לכך, את הגישה לכספים ולקשרים, ואת היכולת לבצע את העבירות, בניגוד לעובדים שאינם עובדי מנהלה.

המניעים לביצוע העבירה

על פניו, לא ברור מדוע מי שנמצא במעמד חברתי וכלכלי גבוה מבצע עבירות כלכליות כאלה, ברמת סיכון גבוהה. הסוציולוגים העוסקים בחקר עבירות הצווארון הלבן מונים כמה סיבות אפשריות לכך:

תאבת בצע פשוטה. כולם רוצים כסף, וכמה שיש לאדם כסף הוא רק רוצה עוד.

התרגשות. אנשים רבים זקוקים לתחושת סכנה בחייהם והזרמת אדרנלין קבועה כדי להרגיש שהם חיים. חלקם פונים לספורט אקסטרים וחלקם מעמידים את עצמם בסכנות אחרות, כמו גניבה מהמעביד שלהם. מכיוון שעוצמת הריגוש הנדרש גוברת ככל שחולף הזמן, והם אינם יכולים להפסיק, רובם גם נתפסים בסופו של דבר.

דוגמא אישית קלוקלת. כמובן שישנה הדוגמא האישית איתה גדלנו בבית, אך עובד ותיק בחברה שהנורמות בה בעייתיות, וטובות הנאה הן עניין מקובל, עשוי בהחלט להגדיל את מנעד טובות ההנאה.

מוסר מעוות. כאשר בודקים את הנושא אצל עברייני צווארון לבן, מתקבלת התמונה כי רבים מהם חשו בשלב זה או אחר שהם מעל החוק ומעל לכללים מסוימים. הם אינם חושבים שמה שהם עושים פסול, פשוט מפני שלדעתם זה באמת מגיע להם.

יצר נקמה. ביצוע עבירות צווארון לבן כנקמה בחברה הוא אמנם נדיר יותר אך קיים. לעיתים עובדים זוטרים שיש להם גישה ואפשרות, גונבים מהחברה ונהנים לגרום לה נזק כלכלי כנקמה על יחס שהם חווים כלא הוגן או מזלזל מצד המנהלים שלהם.